טיפול פסיכדלי
השימוש בחומרים מרחיבי תודעה לצורך תהליכים נפשיים התקיים לאורך ההיסטוריה בתרבויות שבטיות שונות שהשתמשו בצמלים משני תודעה- בעיקר צמחים כמו איווסקה בדרום אמריקה, איבוגה באפריקה, פיוטה במכסיקו ועוד. השימוש היה הן לצורך הגעה למצבי תודעה אחרים, הן לצורך ריפוי והן בצורה טקסית, כחלק משלבי התבגרות שונים. בתרבות המערבית היו מספר שלבים משמעותיים בחשיפה לחומרים אלו, כאשר אציין רק את התגלית המשמעותית ביותר של ד"ר אלברט הופמן שחקר את החומר הפעיל בצמח השיפונית והפיק את החומר המכונה LSD. בשנות ה-60 החלו חומרים פסיכדלים להיות מזוהים עם 'תרבות הנגד' בארה"ב, דבר שברבות השנים הביא לסטיגמות רבות ולהוצאת החומרים האלו מהחוק אף לצורכי מחקר. בשנים האחרונות ישנה תנועה חזקה שמגיעה מעולם המחקר הביולוגי והפסיכותרפויטי המעידה על האפשרויות הרבות הטמונות בחומרים אלו הן מבחינה נפשית והן מבחינה רוחנית. חלק זה מחולק ל-4 זוויות חלקיות ביותר על תחום מורכב זה: מחקר עכשווי בתחום, ליווי בתהליכי אינטגרציה, עקרון הסט והסטינג והכנות חשובות לחוויה מרחיבת תודעה.
בשימוש בחומרים משני תודעה יש צורך בזהירות, אחריות והכרות מעמיקה עם עצמנו כמו גם ביצירת סביבה בטוחה ומוחזקת. אין לראות בחומר הנכתב כאן כהזמנה או המלצה להתנסות בחומרים פסיכדליים.